לחיות בחו"ל = געגועים

מאחר והחלטתי לעזוב את תפוז, אני חושבת להתחיל לאט לאט להעתיק לכאן רשומות שפרסמתי שם – לא את כולן, רק רשומות נבחרות. זאת הרשומה הראשונה שפרסמתי שם – באוגוסט 2010, כשפתאום התמלאתי בצורך עז לכתוב בעברית.


לחיות בחו"ל זה אומר געגועים לטחינה.

כמובן שלא רק טחינה, אבל זו הדוגמא הראשונה שעולה לי בראש. לא, זה לא שאני יושבת לי פה באופן יומיומי ועוסקת בענייני ופתאום מתחילה לדמיין טחינה – יכולים לעבור ימים רבים, חודשים, שנים אפילו, בלי שאחשוב על טחינה. ואז אני הולכת למסעדה שבה הטורקים כאן מוכרים את מה שאנחנו מכנים שישליק והם קוראים לו שיש-קבב, או מה שאנחנו קוראים לו קבב והם מכנים קופטה, והם שמים את זה בפיתה עם סלט, ויש על הדלפק בקבוקי פלסטיק כאלה עם רטבים שאפשר להוסיף, ואחד מהם נראה לבן כזה אבל מסתבר שזה רוטב שום על בסיס מיונז.

ושוב ושוב אני מוצאת את עצמי מרגישה שנעשה כאן מעשה שלא ייעשה – הכיצד אפשר להגיש לאנשים אוכל כזה בלי טחינה?!

הלכתי פעם למסעדה חדשה שנפתחה כאן, שמעתי שהשף סורי וחשבתי שיהיה אוכל כמו שצריך. אבל משום מה הוא החליט לאנגלז את המזון הערבי. השווארמה מוגשת בצלחת עם סלט בסגנון בריטי (המון חסה ודומיה, פלוס כמה רבעי עגבניה פזורים פה ושם) ובלי שום רוטב! שווארמה יבשה – איך אפשר? לא חזרתי לאכול שם שוב.

הדבר ההכי קרוב לאוכל ישראלי שנתקלתי בו כאן (חוץ מאשר מסעדות ישראליות, מן הסתם – אבל אני גרה רחוק מדי משכונת גולדרס גרין שבצפון לונדון) זה האוכל במסעדות לבנוניות. היתה אחת במרחק 20 דקות הליכה מהבית שלנו אבל היא נסגרה.

זה חלק מהחווייה של החיים בחו"ל – לחפש, למצוא אוכל שמזכיר לך את הבית, ואז לגלות שאין יותר ולהתחיל שוב בחיפושים… יש כאן סופרמרקט שהיתה בו מחלקת אוכל כשר, שכללה מוצרים מיובאים מהארץ. מפעם לפעם הייתי קונה לי שם חומוס עם צנוברים, או סלט חצילים. וכשהתקרבו חגים ידעתי שאוכל למצוא שם דברים בסיסיים כמו מצות וחזרת לפסח או נרות חנוכה. באיזשהו שלב נסגרה המחלקה הזאת. הגעתי למצב שבו קניתי נרות חנוכה באינטרנט. אבל לאחרונה גיליתי שבסופרמרקט אחר לא רחוק מאתנו יש כמה מדפים עם מוצרים ישראליים, כולל שקיות במבה!!! ושקדי מרק!

ציפיתם שאדבר על געגועים למשפחה? כמובן שאני מתגעגעת למשפחה שלי, ולחברים בארץ, אבל עם משפחה וחברים אפשר גם לתקשר בדרכים אחרות, אפשר לדבר בטלפון, באימייל, בפיכסבוק – בימינו המרחק לא מהווה כזאת בעייה כמו שפעם. נכון, זה לא אותו דבר כמו לשבת פנים אל פנים עם ספל קפה, ולכן מתפתח במשך השנים קשר רציני ביני לבין חברת אל על…

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “לחיות בחו"ל = געגועים

ומה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s